פרויקטים

הגברת שירותי מערכת אקולוגיים והמודעות לחשיבותם ביישובי חבל אילות

בריכות הפלמינגו

אי אפשר לחיות בלי הטבע

בריכות הפלמינגו הוא אחד מאתרי הצפרות החשובים עבור הציפורים הנודדות. מעבר לכ-1000 ציפורי פלמינגו וורודים שנמצאים כאן פחות או יותר כול השנה, ניזונים מסרטניות מלח וקופיפודים, זהו אתר עצירה של עשרות אלפי חופמאים, ברווזים שחפים ועופות מים אחרים.

בתי גידול של מים מלוחים הולכים ונעלמים מהעולם. אלו נמצאים בעיקר באזורים חמים ויבשים ולכן מקורות המים שלהם, בעיקר נחלים, נסכרים עבור צרכי האדם והאגמים האלו מתייבשים, כמעט בכול מקום בו הם קיימים. אבל בתי גידול אלו חשובים ביותר עבור החופמאים, עופות מים הנודדים עשרות אלפי ק"מ בשנה מהטונדרה הארקטית אל אפריקה הדרומית. נקודות העצירה שלהם בדרך, מצטמצמים במהירות. בריכות מלח תעשייתיות הן התחליף לאגמי המלח האלו ובפועל הביולוגיה הימית שלהם די דומה. כלומר האוכל של הציפורים. לכן למרות שאלו בריכות תעשייתיות, ולא אתר טבע, הן ערך טבע בעלי חשיבות גבוהה ביותר.

המינים הנפוצים כאן הם הפלמינגו הגדול (כול השנה במספרים משתנים), החופית הקטנה, החופית האלפינית (בעיקר בחורף), חופמי הצווארון, ביצניות לבנות כנף, עדינות, ירוקות רגל ולוחמים. בקיץ זהו אתר הקינון הקבוע היחיד בישראל של החופמי האלכסנדרי והמושבה הצפופה ביותר של תמירונים.

איך שומרים על כול זה, למרות שזה בעצם מפעל לייצור מלח? עם הרבה עזרה ממפעל המלח "מלח הארץ" וכשצריך אז גם יוצאים למאבק בעזרת הציבור.

הבריכות נמצאות כ-5 ק"מ מצפון לפארק הצפרות והציבור יכול להשתמש בסככת תצפית שהוקמה שם. וייז וגוגל מפות מכירים את הדרך.

ראו מה קרה כאן ב2022:

רומיאו ויוליה, הגרסה הוורודה

זהו סיפור רומיאו ויוליה בגרסה מודרנית. איזה ערך יגבר? האם האהבה תהיה חזקה מספיק כדי להביס דעה קדומה, מעמד, מלחמה או כסף? רומיאו הפסיד בקרב, אך ניצח את המלחמה שלו. מאז ועד היום, אלפי מחזות, סיפורים ובעיקר סרטים, מספרים כולם את ניצחון האהבה. הטרגדיה של היצורים האהובים האלו, חיה איתנו לנצח.

גם סיפורנו הוא כזה של מאבק בין ערכים. סיפורם של המון אנשים שבאו לפגוש בפלמינגו הענוג, העדין, הרגיש והנערץ, ובשאר עופות המים העוצרים למנוחה בנדידתם בבריכות המלח של אילת. מתמלאים אהבה. היו כאן אין ספור הצעות נישואין מרגשות. השקיעה צובעת אותם בוורוד, האהבה מציפה את הלב וכול הסיכויים אומרים, שהיא תגיד לו כן. אבל יש מי שבאו לכאן וראו בעיקר פוטנציאל לעשות עוד כסף.

זהו מאבק בין זכות הציפורים לעצור כאן בשלום ובשלווה, בתחנת עצירה בעל חשיבות עולמית לחופמאים ועופות מים וזכות כול בני האדם ליהנות מהפלא הזה לבין זכותו של אדם אחד ליזום ולקחת הימור על הערך והנכס הציבורי הזה, לטובתו האישית.

בריכות הפלמינגו תחת איום. שוב. חשבנו שזה מאחורינו, שהיזם הבין שהציבור נגד הפרויקט, אבל ביום שלישי יעלה בוועדה הארצית לתכנון ובניה תיקון לתכנית מתאר שתאפשר ליזם לקדם במקום מרכז מבקרים לחקלאות ימית וחקלאות נבטית, כולל אתר קמפינג עבור לא פחות מ-750 איש, על חופי בריכות הפלמינגו. עוד שלב בתהליך הארוך של אישור התכנית שמבקשת להעמיד שם מאות אנשים בלילה, כולל מדורות, כלבים, שוטטות לילית ובלגאן גדול. הנבטים דרך אגב, כנראה לא עשו שם חקלאות מעולם. השרידים באזור הם של חקלאות מהתקופה המוסלמית.

לכן, ביום הבחירות לכנסת, הבאנו לכאן מאות אנשים שהביעו את דעתם בעד שימור הבריכות והעופות שבהן וביטול התכנית. הפצנו אהבה לציפורים הוורודות ובשאר הצבעים. היה אושר גדול שימחה, ריקודי ילדים ואיפור פלמינגו על הלחי, אבל מסתבר שכסף חזק יותר מאהבה.

בריכות הפלמינגו הן אתר תעשייתי לייצור מלח. זהו גם אתר עצירה יחידאי ומיוחד, מלא מזון שמתדלק כאן מאות אלפי ציפורי מים נודדות – חופיות, חופמים, ביצניות, ברווזים, שחפים, כפנים ופלמינגו. משום שזו אינה שמורת טבע, זהו מאבק מתמיד לשמור על האתר והעופות בו. לא עם מפעל "מלח הארץ". הם דווקא מבינים את חשיבות האתר לעופות ועושים כול מה שהם יכולים כדי לשמור עליהן ולשפר את התנאים שם עבורם. המאבק הוא עם ציבור שלא מכבד את העופות, יזמים ששכחו שטבע הוא לא מוצר אלא אוצר ורשויות שמוכנות לאשר שם תכניות שמנצלות את השטח, לאחר שספק אם בכלל ביקרו במקום. בקיץ הקודם, כשמבקרים הטיסו רחפנים כדי לצלם פלמינגו עפים, טרקטורונים דהרו בשטח ואנשים הבריחו את הפלמינגו כדי לראות לו את הוורוד בכנף, הפלמינגו עזבו את הבריכות ובמשך היום שהו במתחם מגודר וחסר מזון בשטח מפעל המלח. רק עם רדת החשיכה, עם עזיבת ההמונים, חזרו הפלמינגו אל הבריכות כדי לאכול ולנוח. השנה הצבנו במקום שלטים ורשות הטבע והגנים, בסיוע מתנדבינו, אוכפת הטרדה של העופות שם. אבל עכשיו מגיעה המכה הזאת של תכנית אתר הקמפינג.

נכסי ציבור הם ציבוריים. שייכים לציבור. תיירות טבע חייבת לכבד את הטבע אותו היא מציגה. כבר ראינו מלונות שיושבים על קצה המצוק כדי להראות את הנוף, ולהרוס אותו באותו הזמן… מה ההיגיון בזה? צרכני התיירות הסביבתית הישראלים וגם הזרים, ידעו להעריך אתר תיירות שיושב על יד ערך הטבע ולא בתוכו. כול תייר ישמח ללכת שתי דקות לעמדת תצפית שתראה לו את הנוף והציפורים אך לא תפגע בהם באותו הזמן. ניצול יתר של הנכסים שלנו, יפגע בהם. הם ייעלמו ויגמרו.

אנחנו כאן כדי להילחם בזה. אנחנו לא אוהבים את המאבק, אבל המאבק הוא על אהבה. רק אהבה תגבר על הכסף, הכוח ועל האינטרס האישי.

אנו קוראים בקול ובלב לוועדה הארצית לתכנון ובניה להגן על בית הגידול החשוב הזה, על הנכס הציבורי היקר הזה, ולא לאפשר במקום כול פעילות לילית שתסכן את הישארות העופות במקום.

אנא תמכו בנו, שתפו את דעתכם בפייסבוק והפיצו אהבה. הפעם רומיאו ינצח. וגם יוליה תהיה מאושרת. היא מתה על פלמינגו.

סוף דבר

הועדה לענייני תכנון עקרוניים, של הועדה הארצית לתכנון ולבניה החליטה שלא לאפשר את לינת האנשים בסמוך לבריכות הפלמינגו. נציגי רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, המועצה האזורית חבל אילות והמשרד להגנת הסביבה היו נחרצים, מפעל המלח "מלח הארץ" הביעו תמיכה, והוועדה הבינה שזו חובתה לשמור על אינטרס הציבור ועל הנכסים הטבעיים של ארצנו ועולמנו, גם אם הם נמצאים במתקן הנדסי לייצור מלח. זה לא היה קורה בלי התמיכה והעבודה הציבורית ששינתה את דעתם של מקבלי ההחלטות.

אז עד האיום הבא, וורוד שולט, וזה טוב.

שמירת טבע קהילתית

אי אפשר לחיות בלי הטבע

הפרויקט הקהילתי של מרכז הצפרות אילת לשמירת טבע הוכרז אחד החשובים בעולם לשמירה על המגוון הביולוגי

במסגרת ועידת הפסגה לשמירה על המגוון הביולוגי COP-15, שאורגן על ידי האו"ם ונערך בקונמינג שבסין, בהשתתפות 196 מדינות ונוכחות ראשי חלקן, נבחרו 100 היוזמות המשפיעות ביותר לטובת המגוון הביולוגי בעולם. וועדת המומחים של הועידה, בחרה מבין 258 הפרויקטים שהוצגו לה מ-196 ארגונים, 26 מדינות ו-7 יבשות, כ-100 פרויקטים, מתוכם נבחרו 19 יוזמות יוצאות דופן במיוחד. פרויקט שימור נתיב נדידת העופות, המבוסס על העבודה הקהילתית של מרכז הצפרות אילת, זכה לעיטור הגבוה ביותר של פרויקט יוצא דופן.

"הדרך שלנו להבטיח שהשמיים שלנו נשארים עם כמה שפחות סכנות ושהאתרים בהם עוצרים העופות הנודדים למנוחה וצבירת אנרגיה ומזון להמשך הדרך, בטוחים ומלאי מזון, עוברת דרך גיוס דעת הקהל והקהילה שלנו", אומר נועם וייס, מנהל מרכז הצפרות אילת. אילת והערבה הדרומית נמצאים בנקודה קריטית עבור העופות הנודדים. הגשר היבשתי המחבר את אירופה, אסיה ואפריקה והמיקום ממש על קצה מדבר הסהרה, הופך את האזור לצוואר בקבוק של נדידה ולאתר עצירה הכרחי עבור מיליוני עופות. שימורו של נתיב נדידת העופות עובר דרך שמירה על שמיים נקיים מטורבינות רוח, אנטנות המוחזקות על ידי כבלים, קווי חשמל ותקשורת במקומות בעיתיים ואפילו בניינים עשויים חזיתות זכוכית, בהם הציפורים מתנגשות. אבל לא רק על השמיים צריך להגן. הציפורים שבעבר נהנו מבתי גידול שופעי מזון, כגון מלחת אילת, ממנה כמעט ולא נותר זכר, נדחקות אל בתי גידול שבני אדם יוצרים כגון גנים וגינות, שדות ומטעים ואפילו מאגרי מים מושבים או בריכות לייצור מלח. "כדי להפוך את האתרים שמושכים את העופות הנודדים, אבל ייעודם הוא שונה בתכלית, אנו זקוקים לתמיכת הציבור ולשיתופי פעולה יוצאי דופן" מסביר נועם. "כדי לשכנע חקלאי שהציפורים יכולות לעשות לו את עבודת ההדברה בשדה לא פחות טוב מחומרי הדברה, אם רק ידע להתאים את השדה והמטע שלו לעופות טוב יותר או להזמינן אליו לשדה, או כדי ליצור פרויקט שיתוף פעולה עם תאגיד המים עין נטפים כדי להפוך את מאגר המים המושבים לאתר בטוח ומזמין לעופות הנודדים, אנו זקוקים לשורשים עמוקים בקהילה, למחקר בשיתוף הקהילה ולהרבה מאוד רצון טוב". מי שיבקר בפארק הצפרות אילת יבחין מיד שהוא בנוי הכי טוב שאפשר עבור הציפורים, אבל שהאתר גם מזמין בני אדם להזדהות עם הציפורים הנודדות ולפתח רצון לשמור עליהן. חלון תחנת המחקר של מרכז הצפרות, המבצעת בעזרת טיבוע ציפורים, מחקר הבודק את מצבן הפיזי של העופות ויכולתם להשלים את מסעותיהם, פונה אל הקהל שרואה, שואל שאלות ולעיתים אף זוכה להחזיק בציפור ולשחררה בחזרה אל נדידתה. "זו חוויה משנת חיים", אומרת איריס גורין, עובדת החברה להגנת הטבע, המפעילה את תחנת הטיבוע. "ילד או מבוגר המחזיקים לרגע ציפור חמימה, זעירה אך מלאת אנרגיה, ומשחררים אותה בחזרה אל האתגרים שמציבים לה הנדידה, מאחלים לה מכול ליבם שתגיע בשלום. הם מגויסים לאהבת הציפורים ולשמירת הטבע, אצלם בגינה הקטנה או במקום עבודתם מכאן ולתמיד. לאחר שאנו מסבירים לקהל המבקר כאן על קשיי הנדידה והיכולות של העופות לשרוד את כולם, נוצר רגש חזק שמחבר בין האדם לבין הטבע". צדוק צמח, מנהל התפעול של הפארק ועובד תאגיד התיירות של אילת, תמיד רצה שהאילתים יראו בפארק את הבית שלהם. "התחלנו לערוך אירועים קהילתיים גדולים כבר לפני 8 שנים. אנו מזמינים את כולם לראות, להבין ולאהוב את הציפורים והקהל האילתי בא ובגדול. אלפי אנשים מגיעים לאירועים שלנו וזה מתווסף לבתי הספר, מקומות העבודה, ואפילו משפחות שמגיעות לראות את טיבוע הציפורים שעה לפני תחילת הלימודים, בכול בוקר".

ההצלחה בגיוס הקהילה למטרות מרכז הצפרות מתורגמות להצלחות בשמירת טבע. ארבע חוות מתוכננות לטורבינות רוח, ממש על נתיב נדידת הציפורים ובין אתרי העצירה שלהן, נעצרו על ידי עבודת מתנדבי מרכז הצפרות והקהילה המקומית. מאגר המים המושבים של אילת עובר שינוי מוחלט לטובת העופות הנודדים, בהובלת צוות תאגיד המים העירוני עין נטפים. מפעל המלח "מלח הארץ" משקיע משאבים רבים בטיוב בריכות המלח, שמזמן נקראות כאן "בריכות הפלמינגו", תורן תקשורת של בזק, חזיתות בניינים שתוכננו עם חלונות ועוד שלל יוזמות, שונו לטובת העופות, בעזרת אנשים טובים שאכפת להם מהטבע.

נועם וייס, מנהל מרכז הצפרות אילת מסכם: "ההכרה הבינלאומית מחזקת. שמירת טבע יכולה להיות עבודה של בודדים ולעיתים נעשית בתחושת בדידות. אבל כאן באילת אנחנו מוקפים מתנדבים מסורים וקהילה אוהבת ותומכת. ההכרה הבינלאומית במה שאנו עושים נותנת לנו את הכוח להמשיך. אומרים שכסף מניע את העולם. כאן באילת ובערבה אנו רואים שרגשות חזקות מכוח כלכלי או פוליטי. הקהילה אוהבת את הציפורים ומוכנה לעשות בשבילן המון. אנו יוצרים שינוי אמיתי באיך שהאזור מתייחס אל הטבע וזה עובר דרך הלב של האנשים. ויש להם לב, רחב".

מרכז הצפרות אילת הוא שותפות נדירה של החברה להגנת הטבע, קק"ל, רשות הטבע והגנים, עיריית אילת, המועצה האזורית חבל אילות, חמ"ת ומשרד התיירות. המרכז מנוהל על ידי תאגיד התיירות אילת.

"בין מפרץ אילת שהוכתר מבין היפים בעולם לבין הרי אדום ישנם לא מעט מקומות קסומים באילת והסביבה. אחד מהם הוא פארק הצפרות המהווה מוקד תיירותי, חינוכי ומחקרי אותו פוקדים באלפים, תלמידים, חוקרים, מבקרים, נופשים וכמובן מאות מיליוני ציפורים נודדות" מציין ראש עיריית אילת – אלי לנקרי בגאווה ומוסיף: ״אילת גאה מאוד להיות תחנה משמעותית כל כך בציר הנדידה וזו ההזדמנות להודות לצוות הפארק שעושה לילות כימים להצלחת הפארק ביחד עם השותפים, החברה להגנת הטבע, קרן קיימת לישראל, חבל אילות, משרד התיירות, החמ״ת וצוות תאגיד התיירות העירוני המנהל את הפארק מטעם עיריית אילת. הפרויקט שנבחר מבוסס על עבודה עם הקהילה האילתית שמחבקת את הפארק והסביבה באהבה. הזכיה בתואר החשוב מבטאת הערכה רבה לפועלם של כל הגורמים השותפים״.

העופות הנודדים בשירות החקלאי

אי אפשר לחיות בלי הטבע

מחקר בו שותפים המו"פ החקלאי ערבה דרומית ומרכז הצפרות אילת, מצא כי עופות נודדים מעניקים שירות של הדברה ביולוגית כנגד חרקים בשדות הערבה

הצפרים מכירים זאת היטב ונוהרים לכאן מכול העולם. הערבה הדרומית היא צוואר בקבוק למיליוני עופות נודדים שנלחצים לגשר היבשתי היחיד שמחבר את אפריקה, אירופה ואסיה, מיד לאחר שחצו את מדבר סהרה חסר המזון. נדידת הציפורים היא משאב אזורי ייחודי. משאב כלכלי – תיירותי, משאב חינוכי ועתה הולך ומתברר שגם משאב חקלאי. ביחד עם עטלפי החרקים המדבירים חרקים בשדות ובמטעים בלילה, העופות הנודדים מצטרפים יוצרים את משמרת היום, וזוללים מזיקים ביום.

למרות החשדנות היחסית, בה מוכנים לקבל חלק מהחקלאים את הציפורים בשדותיהם, המחקר מכיר את העופות לא רק כמזיקי חקלאות, אלא בעיקר כנותני שירותי מערכת אקולוגיים חשובים לחקלאות בדמות הדברה ביולוגית. מחקר שנערך באינדונזיה, מצא כי ציפורים ועטלפים משלימים 24 שעות של הדברה ביולוגית בגידולי הקקאו ואחראים על כשליש מהיבול! החוקרת האוסטרית, באה מאאס, התארחה אצלנו בכנס מרכזי הצפרות העולמי שנערך בשנה שעברה באילת ומילאה אותנו בהשראה לא רק בשל ממצאיה פורצי הדרך, אלא בעיקר בגלל שהיא לקחה את תוצאות המחקר, העבירה סדנאות ויצרה חוברות הדרכה לחקלאים שמגדלים שם קקאו. בעקבותיה הלכו רבים שמצאו את הציפורים והעטלפים כאחראים לכ-30% מהיבול גם בגידולים נוספים, אך רק בבתי גידול טרופים. אז מדוע שזה לא יעבוד גם במדבר? הרי השדה מהווה מוקד משיכה לעופות נודדים על רקע המדבר הצחיח. ד"ר ג'סיקה שקרמן, ממו"פ ערבה דרומית ומו"פ מדבר וים המלח ראתה מיד את הפוטנציאל החקלאי של נדידת הציפורים האינטנסיבית באזורנו, כדי למתן את השפעת החרקים המזיקים על הגידולים. מרכז הצפרות אילת, ראה כאן דווקא הזדמנות לשכנע את החקלאים להזמין את העופות הנודדים אל שדותיהם, ולהכשיר את השדות כתחנות עצירה בטוחות ומזינות יותר עבורם, לטובת העופות ולטובת החקלאים. אז בעזרתה האדיבה של קרן נקודת ח"ן, של יד הנדיב והאגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, יצאנו לדרך כדי להבין האם אכן המשאב של נדידת ציפורים רלבנטי לשדותינו, במיוחד באקלים המדברי הצחיח.

נדידת העופות היא אחת מתופעות הטבע הבולטות בערבה. מיליוני עופות הנחושים להגיע בשלום לאתרי הקינון או החריפה שלהם עפות באביב, כנראה ללא הפסקה, מעל מדבר סהרה הצחיח וחסר המזון. בסתיו הן מתכוננות לקראת חציית המדבר דרומה. הערבה היא הזדמנות עבורם לאסוף מזון להמשך הדרך. רובם הגדול של העופות הנודדים הם אוכלי חרקים. מיליונים מהם עפים מעלינו וצריכים לקבל החלטה היכן לעצור כדי לנוח ולאכול. לאכול הרבה, כדי למלא את מאגרי האנרגיה לעוד ימים ולילות של נדידה מאומצת. אלפי קילומטרים שעוד נותר להן לעוף, כפול מיליוני ציפורים נודדות, שווה הרבה מאוד חרקים שיאכלו בדרך.

כבר מהרגע הראשון של המחקר, הבנו שיש כאן פוטנציאל גדול. בכול השדות קיפצו פפיונים, נחליאלים, עלוויות ודוחלים ולא חדלו מלטרוף חרקים. בשדה מסוים ביטבתה, ניתן היה לראות בכול רגע נתון אלפי סנוניות וסיסים שיורדים נמוך מעל ובין הגידולים כדי ליהנות מכנימות עש הטבק המעופפות ומשאר מזיקים. בשדות המלון והדלעת בגרופית, קטורה ולוטן הזמירים כחולי החזה והחרגולנים עבדו במרץ מתחת לעלים הגדולים, הפיפיונים עברו בין הצמחים ובין השורות, נחליאלים עטפו את הגידול מסביבו ודוחלים, סלעיות וחנקנים עמדו על כל מה שבולט בשטח כמגדל שמירה וקטלו חרקים מהקרקע או מהצמחים. אפילו החקלאים הסקפטיים ביותר, שהצטרפו לניטור, הופתעו לראות את עוצמת העבודה שהעופות השקיעו בשדה.

שלב ניתוח הנתונים, שנעשה על ידי ד"ר נוח מוריס מקטורה, הפך את מה שראינו בעיניים למספרים ולגרפים. כבר בניתוח הראשוני התברר שחברת העופות בשדה שונה מזו שמחוצה לו ומאופיינת באוכלי חרקים. 74% מהעופות שתועדו בשדה היו אוכלי חרקים בעוד בשדה וסביבותיו חברת הציפורים מנתה רק 40% מהם. אוכלי החרקים נמשכו אל השדה, בעוד אוכלי הזרעים העדיפו להיות מחוצה לו. סוגי העופות העיקריים בשדה היו הפפיונים, הנחליאלים, כחולי החזה, העלוויות והסנוניות. מחוץ לשדה נכחו בעיקר תורי צווארון. מעניין היה למצוא כי בכול גידול הרכב מיני העופות בשדה היה שונה. במלון שלטו הנחליאלי הלבן וכוכית הגדות (סוג של סנונית), בדלעת כחול החזה והפפיון אדום הגרון ובבצל הפפיון אדום הגרון והנחליאלי הצהוב. כשבאנו לבדוק כמה מהעופות בשדות ובסביבותיהם הם נודדים התברר שמחוץ לשדה שלטו המקומיים בעוד בשדה היה רוב מוחץ לנודדים, רובם ככולם אוכלי חרקים. את מה שראינו בעיניים, הפכנו לעובדה מדעית. העופות הנודדים אוכלי החרקים נמשכים אל השדות ושוהים בהם בנדידתם. אבל זה לא הספיק. רצינו גם להבין איך מצאי העופות קשור למצב המזיקים בגידול. נוח ערבב שוב את הנתונים, הפעם גם של כמות המזיקים בשדות ודי מהר התברר באופן מובהק שהפפיון אדום הגרון, הוא המדביר העיקרי של הטריפס (מזיק מוכר ובעייתי בבצל). כנימת עש הטבק, בעיקר במלון, מושכת כנראה את הסנוניות. למודאגים, מזיקי החקלאות העיקריים, נותרו מחוץ לשדות (חוץ מהשרקרקים – על דרכי התמודדות איתם נכתוב בהזדמנות אחרת).

אז איך הופכים את משאב נדידת העופות לכלי חקלאי משמעותי? מעבר להבנת הופעת המזיקים בגידול, בה החקלאי כבר מיומן, נדרשת הבנה גם בעופות ובדינמיקה של הנדידה שלהם. לא כול מיני העופות מגיעים באותו הזמן וזמן השהיה שלהם שונה. כך הנחליאלי הצהוב וסנונית הרפתות נראים בשדות בעיקר בספטמבר, הפפיון אדום הגרון מגיע לשיא אצלנו בשבוע השלישי של אוקטובר. גם העדפת בית הגידול, אופן איסוף המזון והמזון המועדף על כול מין ציפור חשוב. כחול החזה, שנוכח מסוף אוקטובר אך נשאר גם לחורף, טורף חרקים וזחלי חרקים בעיקר מתחת לעלים בעוד כוכית הגדות מגיעה בספטמבר וניזונה רק מחרקים קטנים שיודעים לעוף.

"אם הציפורים שלך היו עושות את העבודה, לא הייתי צריך לרסס" טוען בתוקף יותם מגד"ש קיבוץ אילות. הוא צודק. עתה, משאנו מבינים טוב יותר את פוטנציאל ההדברה הביולוגית על ידי ציפורים נודדות, האתגר האמיתי הוא כיצד להעצים ולהגביר את שירות המערכת האקולוגי הזה. איך למשוך רבים מהם יותר לשדה וכיצד לגרום להם לרצות לבלות בו זמן ארוך יותר. מים? נקודות תצפית? מחסה מטורפים? המחקר רק בתחילת דרכו, אך התקווה קיימת. בטבע הציפורים נודדות ופוגשות שפע מזון בדיוק מזמן שהן זקוקות לו, כי הטבע עובד מושלם ובתיאום מלא. בשדה המפגש בין העופות הנודדים והמזיקים הוא מקרי ולא מתואם. לכן יש פוטנציאל גדול למצוא דרכים להעצמת המפגש בין המדביר למזיק וכך לשפר הן את מצב השדה על ידי הדברה ביולוגית יעילה יותר, והן את מצב העופות הנודדים שאיבדו לא מעט מנקודות העצירה הטבעיות, ונאלצו להחליפן בשדות, מטעים וגינות. אם נצליח, אולי נגיע בתחילת הדרך להדברה משולבת – ציפורים וריסוס. אך מי יודע, אולי בעתיד גם עם מעט מאוד או ללא חומרי הדברה בכלל.

המו"פ החקלאי ומרכז הצפרות ממשיכים לעבוד על זה כדי לתת לחקלאי כלים בעזרתם ניתן "להזמין" את העופות אוכלי החרקים אל השדה ולהגביר את פוטנציאל ההדברה הביולוגית מהעופות אוכלי החרקים הנודדים בשדותיהם. כמו כן, בעזרת משרד החקלאות וקק"ל אנו בודקים גם את תפקיד העופות בהדברה בגידולי שדה באביב ובמטעי התמרים לאורך השנה. מחקר משלים, שנערך בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון, בודק גם את תפקיד העטלפים בהדברה, בעיקר במטעי התמרים וכבר מצא תוצאות מעודדות גם כן.

תודות לקרן נקודת ח"ן ולקק"ל, למדען הראשי של משרד החקלאות ולקרן איק"א על התמיכה הנדיבה במחקר. לסבטלנה דוברינין משה"ם על הייעוץ בנושא החרקים המזיקים, לד"ר נח מוריס שניתח את התוצאות הסטטיסטיות, לצוות מרכז הצפרות , לחברה להגנת הטבע שיצרה את אפליקציית איסוף הנתונים, לאיתי שני מהיחידה הסביבתית חבל אילות על הייעוץ, ולחקלאי גד"ש אילות, יטבתה וגרופית שאפשרו את המחקר בשטחיהם וסייעו באיסוף הנתונים. תודה לדריל גילט על הקישור לחקלאים ועל הייעוץ. תודה לאנשי חוות המו"פ החקלאי ערבה דרומית על עזרתם בשטח.

פארק הצפרות לילדים – אילת

אי אפשר לחיות בלי הטבע

בתור מבוגרים, אנו לא תמיד יודעים להבין את החוויה של הילדים. אנו רואים אותם מתלהבים מציפור קטנה בתחנת הטיבוע ומקשיבים בקשב להסברי המדריכים, אך כשמגיעים לתצפית בשטח הטלסקופ הרבה יותר מעניין אותם מהציפור עליו היא מכוונת וכל מה שקצת רחוק או ירוק, כבר לא מאוד מעניין. ילדי בית ספר יעלים חשו בבעיה מיד. פארק הצפרות בנוי ומותאם למבוגרים וללא ההדרכה או אם תחנת הטיבוע סגורה, הציפורים בעצם קצת רחוקות מדי ואין הרבה מה לעשות. אז הם סחבו את המורה אנני אל הפארק והחליטו לעשות מעשה – להפוך את פארק הצפרות אילת לפארק הצפרות הראשון לילדים. 30 שניות הספיקו כדי לשכנע את אורנה המנהלת וצוות המורים והם יצאו לפרויקט למידה מבוססת פרויקט (PBL) שהקיף את כל שכבת כיתות ה' ובעצם את רוב צוות המורים.

ילדי בית הספר יעלים ידעו בדיוק מה הם רוצים – משחקים, חוברות משעשעות, מתקנים להצטלם לידם ומידע בגובה העיניים לילדים. הכול כדי שילד ירגיש שהוא הגיע למקום שמדבר בשפה שלו ויש בו את כול מה שהוא צריך כדי להרגיש נוח ומעניין. נפגשנו צוות הפארק, הילדים והמורים כמה פעמים בבית הספר ועוד כמה בפארק הצפרות, הם הכירו כול פינה בפארק וכל סיפור על הציפורים ונכנסו לחודשים של עבודה מאומצת, בסיועו של האמן גיא אלחדיף.

הפרויקט הגיע לשלב הסופי של הצבת התוצרים בפארק. עץ גדול ועליו שלטי "ברוכים הבאים" בכל שפה אפשרית, מעוטרים בדגמי ציפורים הוצב בכניסה. דגמי שני פלמינגו הוצבו עם אפשרות להכניס את הראש ולהצטלם. ספסל נהדר, מעוטר בעץ עם שרקרקים גמדיים יצר הזדמנות צילום מיוחדת עם סבא וסבתא, דגם של הפארק קובע ליד הכניסה, ומידע על ציפורים וצמחים, שנכתב על ידי הילדים, הוכנס אל סמלי QR שהוצבו ברחבי הפארק. בחנות הפארק הוצבו חוברות צביעה ומשחק בנושא הציפורים הנודדות עבור הקטנטנים (כבר אזלו…) ומשימות "חפש את המטמון" נפרשו ברחבי הפארק. לאוהבי משחקי קופסה הוצבו 2 משחקים, שמספרים את סיפרה של אילת ונדידת הציפורים, על גבי שולחנות הפיקניק וילדי מגמת קולנוע יצרו סרט תדמית לילדים שמעודד פעילות צפרית.

חנוכת פארק הצפרות לילדים נעשתה בצמוד לאירוע הסיום של בחירת הציפור האילתית. לבושים בחולצות צוות צהובות של פארק הצפרות, ומלאי גאווה על פאר ידיהם הם הדריכו את הקהל הרב, חדו לו חידות, שיחקו, הצטלמו, שרו וניגנו ואכלו ארטיקים.

אנו מרגישים בני מזל שיש לנו ילדים כל כך אכפתיים ויצירתיים בעיר הזאת שמוכנים, ביחד עם צוות המורים, לעשות המון עבור הילדים שיבואו אחריהם ולמען פארק הצפרות אותו הם כל כך אוהבים.

תודה ענקית לילדי בי"ס יעלים, לכל צוות המורים ולמנהלת אורנה, אפרת המורה למדעים עם הלב הגדול, ערן המורה לקולנוע המקצועי שהגיע עם התלמידים תמיד כשנשבה רוח, אשר אב הבית שלא הפסיק לצחוק, לגיא אלחדיף האמן המיוחד ובעיקר למי שניצחה על הכול – רכזת המדעים המקסימה אנני יהלומי. נשמור על כל מה שעשיתם למעננו ופארק הצפרות אילת לעולם יהיה גם פארק צפרות לילדים.