התחמס הנובי חזר לאילת!

רוצים לדעת בזמן אמת מה חדש בעולמן של הציפורים? האירועים, התצפיות, התגליות וכל המידע על האורחים בפארק הצפרות באילת.

חדשות פנימיות:

התחמס הנובי, ציפור לילית אפופת מסתורין, היא בין הציפורים הנדירות המקננות בישראל. מלחת אילת שהייתה ביתו נהרסה ועוברת שיקום. לאחר 40 שנות ציפייה, הם חזרו!

שמירת טבע זו עבודה לאופטימיים חסרי תקנה. אולי כי לקלקל את הטבע זה כל כך קל, אבל לתקן זה כבר מורכב ואף פעם לא יחזור למה שזה היה פעם. לכן כשזה מצליח, זה נתון תחושה (תלושה משהו מהמציאות) שאפשר לתקן את העולם הזה וכוח להמשיך ולעשות. התחמס הנובי ואילת זה בדיוק סיפור מהסוג הזה. אם תמשיכו לקרוא, אתם עלולים למצוא את עצמכם נדבקים בחיידק שומרי הטבע וזה בדרך כלל נגמר בבכי, אז על אחריותכם.

סיפורו של התחמס הנובי הוא אחד הכואבים בסיפורי הטבע הישראלי.  בעבר, מין לילי שלו תת מין הייחודי לישראל – ,Tamaricis שגשג במלחות של הערבה, ים המלח ובקעת הירדן. בכל מקום בו הקרקע המלוחה הייתה לחה ומכוסה בשיחי אוכם ואשל, בין אילת בדרום ובית שאן בצפון, ניתן היה לשמוע את קריאתם המתוקה והרכה בחשכת הליל. הם נראו יושבים בשקט על הקרקע, נסתרים לגמרי ומדי פעם מזנקים אל על לעבר עשים וחרקים מעופפים. בלילות ירח מלא הם היו פעילים במיוחד, בולטים בצלילתם המחודדת ובמעופם המהיר.

כיום, התחמס הנובי הוא אחת הציפורים הנדירות ביותר המקננות בישראל . פיתוח חקלאי מואץ ושאיבת מי התהום החליפו את צמחיית המלחה בעגבניות ופלפלים וקילומטרים של פלסטיק נפרשו על הקרקע הכול כך ייחודית של המלחה. התחמסים נעלמו ושארית שלהם נותרה רק במלחות של כיכר סדום. הדורם שיריחי בספרו "The birds of Israel" העריך בשנות ה-90 את האוכלוסייה בישראל בשלושה עד ארבעה זוגות בלבד.

מאמץ לשמירת בית הגידול של התחמסים על ידי מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, הרשות המקומית והקהילה המקומית ורשות הטבע והגנים ומחקרו של יואב פרלמן שנקט בשיטות סקר מתקדמות ומקיפות, הביאו לכך שהאוכלוסייה בכיכר סדום החלה לצמוח משנה לשנה. כיום היא מונה כ-60 זוגות. העלייה במודעות לחשיבותן של המלחות המדבריות הביאו לשיקומן ושמירתן של עוד כמה כתמי מלחה. גם אליהן החלו התחמסים לשוב אט אט לאזורים מהם נעלמו בעבר. בחצבה התמקמו כ-10 זוגות ובצפון ים המלח כנראה כ-5, בשני אתרים שונים.

(תמונה: נועם וייס)

מבחינה היסטורית, המלחה של אילת הייתה מהחשובות והמפוארות ביותר. היא משכה מיני ציפורים נודדות רבות מאוד משום ששכנה כמקור מזון אחרון הצמוד למדבר צחיח שמשתרע כמעט עד אתיופיה ואוכלוסייה גדולה של חימריות, דרורי ירדן וקניות טקנות קיננה בה דרך קבע והתחמסים הנוביים שלטו בנוף הלילי בה. לאחר ההרס המוחלט של המלחה באילת, מרכז הצפרות אילת לקח על עצמו את מלאכת השיקום, בעיקר עבור הציפורים הנודדות. הצמחייה הרבה הושקתה בצינורות וצמחה והאכילה מאות אלפי ציפורים בשנה, אך המלחה לא חזרה להיות מלחה. בחודשים האחרונות צוות פארק הצפרות אילת ניסה לשחזר את התנאים ההיסטוריים שהתקיימו באתר בשטח קטן. במקום השקיה בטפטוף התחלנו להשקות במים מליחים שהציפו את הקרקע ושמרו על רטיבותה לאורך זמן. השטח הגיב מיד. תוך חודשים התפתחה צמחיית מלחה חזקה ואוכלוסיית חרקים. עטלפי חרקים גודשים את המקום בכל לילה וכל כמה עשרות מטרים ניתן לשמוע את נשיפתו של האפעה. גם דרורים ספרדיים שלא קיננו כאן כ-15 שנה, חזרו לקנן. ב-18.6.16, בזמן בדיקת צינור ההשקיה הם נראו בפעם הראשונה. זוג תחמסים נוביים מקסימים. מאז הם כאן ובכל ערב ניתן לשמוע אותם נובחים ברכות "קאו-קאו" מעל למלחה. אין לנו מושג אם הם מקננים, אך הימצאותם בכל לילה מעודדת מאוד. עבורנו התחמס הנובי הוא לא רק ציפור מיוחדת אלא בעיקר סמל. ציפור שעזבה אותנו ונכחדה מאזור אילת לפני כ-40 שנה בגלל חוסר מודעות לפיתוח שלוח רסן, חזרה אלינו ואנו מקווים שלתמיד.

התחמסים הנוביים עדיין רחוקים מהמנוחה והנחלה. האיומים על שטחי המלחה שנותרו בכיכר סדום ובמקומות אחרים גדולים מתמיד. הפיתוח החקלאי והצורך במי השקיה ובשטחים לא מרפים ואסור לעצור לרגע. להמשיך ליצור מודעות לחשיבות המלחות, להמשיך לשמור על כל אתר ואתר.

באילת מצבם של התחמסים בוודאי עוד רגיש מאוד והאתר בהם הם שוהים אינו פתוח לציבור. כדי למנוע פגיעה בתחמסים וכדי להימנע מפגיעת נחשי האפעה הרבים בשטח בצפרים המבקרים, יפעיל מרכז הצפרות אילת סיורים מודרכים ומפוקחים. כל תנועה לילית בשטח המלחה ללא ליווי צוות פארק הצפרות יהיה אסור.

הצליח לנו ואנחנו מאושרים. בשמירת טבע זה לא קורה כל יום.